הפיילוט באנגליה

עוד כמה דקות המטוס ממריא, אני בדרך הביתה, טיסה של 4 שעות לארץ אולי חמש,לא נורא בטח אצליח לישון קצת

המטוס מלא, טוב ששדרגתי את המושב אז יש קצת יותר מקום לרגליים.

תמיד בקטעים כאלה אני מתחילה להסתכל מסביבי, מי עוד טס לארץ ואז הדמיון שלי מתחיל להמציא לכל פרצוף סיפור משלו: אחד בדרך לבת זוג, אחד חוזר למשפחה אחרי טיול ארוך, אחת מתחילה לימודים בטכניון. ואני פשוט בדרך הביתה מלונדון, טיול אחרון שהספקתי לפני שנהיה ממש קר באירופה.

בנתיים המטוס כבר באויר, יופי הספירה לאחור התחילה ואני שמה לב שלידי יושב גבר בשנות השישים לחייו שנראה שהוא שקוע בענייניו קורא ספר עב כרס בעיון רב.

זה הזמן לשלוף את הספר שלי (מסביבי כולם קוראים באייפדים אני קצת מהדור הישן), ואז הוא מסתכל עלי ושואל:״מה את קוראת?״

מכאן השיחה קולחת, מסתבר שהאיש מחלק את חייו בין לונדון לתל אביב,

הוא מספר לי שבכל מדינה הוא בחר את העיר שלדעתו יש בה הכי הרבה תרבות, קולנוע, תיאטרון  ובכלל הוא נראה איש משכיל ומעניין אז השיחה ממשיכה.

מעניין לשמוע איך חיים על הקו, ומסתבר שכמרצה לספרות באוניברסיטה שפרש, הוא החליט שפעם בחודשיים יבוא לשבועיים בתל אביב ובשאר הזמן ייהנה ממה שיש ללונדון להציע.

איזה כייף לו.

אבל חוץ מכייף, הוא מספר שכל פעם ההסתגלות היא כמו לעבור בין שני עולמות: השפה, התרבות, הווליום של האנשים סביבו, מזג האוויר וגם אנשי הקשר השונים שבכל טלפון מהשניים שאיתם הוא מסתובב.

מסתבר שיש לו טלפון אחד לישראל בו הוא מדבר רק כשיש חיבור וואי פיי והוא בעיקר שולח ממנו הודעות ווטסאפ והשני לשימוש בלונדון בלבד שנח כבוי כל הביקור ובטוח מפספס שיחות חשובות מאנשים שלא יודעים שהוא בישראל.

מטריד לכל הדעות.

לשמחתי הוא ישב לידי ויכולתי לספר לו על פיתרון המספר הנוסף ששימש אותי בחול ובארץ בלי להחליף סים ובלי לפספס כלום וכל הכייף הזה במכשיר אחד.

ככה התחיל הפיילוט באנגליה.

ובנתיים נשארה עוד שעה לנחיתה אז שנינו הלכנו לישון קצת.

Rate this post