התרעומת של קבוצת הנוסעים הישראלים נשמעה למרחקים. "אף אחד לא הודיע להם על העיכוב בטיסה", הסבירה לי נוסעת מבוגרת שישבה על ספסל, והסתכלה על החבורה הזועמת שהתווכחה עם דיילת הקרקע. המסכנה לא הייתה קשורה כלל וכלל לנסיבות כעסם; אבל היא בחביבותה ניסתה להרגיעם. אולם נראה שאת הרוח הסוערת הזו, בלתי אפשרי לחלץ מהמפרשים הטעונים כל כך.
הם הבחינו בי מתקרב נינוח ושליו, יש לציין אחרי מקלחת מרעננת, והסתערו עליי במהירות. "ידעת?" הם שאלו אותי בתוכחה. ניסיתי להיתמם, אבל אחרי רגע הבנתי שאין בכך כל צורך. לא אני זה שאשם באי הידיעה שלהם על העיכוב.
"ידעתי", אישרתי באומץ; והם חיכו להמשך.
"קיבלת הודעת SMS מחברת הנסיעות שלי", סיפקתי להם את ההסבר הפשוט. הם כמובן היו סקרנים לגלות מיד איזה חברת נסיעות "מפנקת" את לקוחותיה במידע חשוב כל כך, ואני כמובן סיפקתי להם אותו בשמחה.
"קיבלתי כמה הודעות; שמאוד עזרו לי בהתארגנות," המשכתי; והם דרשו לדעת מה כולל שירות ה־V.I.P שבו זכיתי. היה חשוב לי להבהיר להם שלא מדובר בשירות מהסוג הזה, ושהכול נעשה בהינף יד – הודעות SMS שהיו בשבילי מקור מידע חשוב עד למועד הטיסה.
העיניים שלהם היו צמאות לשמוע מה הפסידו, ואני שמחתי לעדכן אותם בשירות שראוי לדעתי שכל נוסע ונוסעת יקבל, במיוחד לאור התקופה הרגישה והדינמית כל כך, שבה בכל רגע נתון יכול לחול שינוי.
הנחיות חשובות בנוגע לנהלי הטיסה
אחד הדברים ששינתה המציאות היה ההנחיות החדשות בנוגע לטיסה. "אומנם קיבלתי את כל המידע מהסוכנת, וגם נשלח אליי דוא"ל מפורט; אבל הודעות ה־SMS התגלו כהצלה", הסברתי להם.
"הם הזכירו לי למשל להנפיק מהאתר של משרד הבריאות את תעודת החיסון יומיים לפני הטיסה. זה חסך לי המון זמן והתעסקות בשדה התעופה".
מידע נרחב על החופשה – הכול בכף היד
סיפרתי להם שבסיום ההזמנה קיבלתי מידע נרחב על כל פרטי ההזמנה, כולל מידע על בית המלון עם קישור לאתר של המלון. "אתם מכירים את זה, שבתוך העומס היום־יומי מאבדים כל קשר עם ההזמנה שעשיתם לפני מספר שבועות. ככה זה אצלי בכל אופן. סיימתי להזמין והנחתי את המחשבות על זה בצד. אחרי שבוע קיבלתי הודעת SMS עם כל המידע השימושי והעדכני על ההזמנה שלי. מה יכול להיות טוב יותר?!"
חוזרים הביתה
החופשה הייתה מוצלחת, ועמדה בכל הסטנדרטים שיכולתי לאחל לעצמי ולמשפחתי. ביציאה משדה התעופה כשהתחברתי שוב לתקשורת המקומית, נכנסה הודעת SMS עם סקר שנשלח מטעם חברת הנסיעות. החבורה שלידי הייתה נינוחה בהרבה מהפעם הקודמת שפגשתי בהם. אחד מהם ניגש אליי, ושאל למשמעות החיוך שלי. הצגתי לו את הודעת הסקר שקיבלתי, והוא הנהן בהבנה.
מילאתי את התשובות לשאלות, ובאותו רגע היה לי ברור שאת החופשה המשפחתית הבאה אסגור עם אותה חברת נסיעות. הבחור שלידי ביקש גם הוא את הפרטים של החברה, ומיד העברתי לו אותם. ככה זה בישראל – יד לוחצת יד, ומה שטוב לנו, אנחנו פשוט מעבירים הלאה.